מאיפה להתחיל?אני חושבת שהכי טוב לי לדבר אליך, תמרוזי שלי. תמונת הגב שלך, יושבת אל הפסנתר, שתי השכמות שלך בולטות בצניעות ממחשוף שמלתך הורודה, מתחדדות כלפי מעלה, ככנפיים הבוקעות זה עתה מתוך גופך. עם זאת את נטועה לגמרי על כסא הימהה, עיניך מרוכזות בתווים השחורים, ואצבעותייך הענוגות, הקטנטנות פורטות על הקלידים המבהיקים. אני יושבת על כסא עם שאר המשפחות, ומתבוננת בהשתאות ובגאווה על בתי. ולפתע אני מצליחה לשמוע את המנגינה שמלווה את המילים שגידלו את כולנו, כבפעם הראשונה, ומוחי מזמזם יחד עם אצבעותייך: לדוד משה היתה פרה איה איה או. תמרוקו, אני כל כך גאה בך
Comments